"אני רוצה לנגן אבל ממש לא יודע באיזה כלי" אמר והשפיל מבט. הוא בחור גבוה, דק גזרה וקולו היה חרישי.
"איזה כלי מנגן יפה בעינייך?" שאלתי.
"לא יודע. אני אוהב כל מיני כלים אבל אף פעם לא ניגנתי על אף כלי, אז אני לא יודע."
ניגנו על פסנתר, על גיטרה, צ'לו, תופים, כינור ואז שאלתי "מה דעתך? אתה מוכן לנסות כלי שנראה לי שיתאים לך מאוד אבל הוא קצת כבד?  האם תרצה לנסות להתמודד איתו?"
חיברתי למגבר, הדלקתי אותו וכיוונתי את הכפתורים הדרושים ונתתי לו לחוש את צלילי הבס החשמלי.
הוא לפת את הבס, נתן לתחושה העמוקה של הצלילים להתפשט בגופו "כן.  זה הכלי הנכון עבורי."  וחייך.

היום, אחרי כשנה וחצי של למידה, הכלי הפך להיות חלק בלתי נפרד מחייו.

הוא מנגן מדי יום, מאוד התקדם ובאמצע השנה אף התקבל למגמת המוזיקה בבית ספרו.

התאמה – זה כל הסיפור